שלב השינה העמוקה ודמנציה

שלב השינה העמוקה ודמנציה

שינה איכותית היא מרכיב חיוני בבריאותנו הכללית. שלב השינה השלישי, הידוע גם כשינה עמוקה או שינת גלי דלתא, ממלא תפקיד מכריע בתהליך זה. במאמר זה אסקור 2 מחקרים עדכניים מהעשור האחרון. מחקרים אלו מאירים את הקשר ההדדי בין מחסור בשינה עמוקה ודמנציה. רק לפני כן נגדיר:

מהי שינה עמוקה?

שלב השינה העמוקה מתאפיין בגלי מוח איטיים ורחבים הנקראים גלי דלתא. בשלב זה, קשה להעיר את הישן, ופעילות החלימה כמעט ואינה קיימת. קצב הלב, לחץ הדם וקצב הנשימה יורדים, והגוף נכנס למצב של התחדשות והתאוששות.

מהי חשיבות השינה העמוקה?

שינה עמוקה חיונית למגוון התהליכים הפיזיולוגיים הבאים: התחדשות תאים והתאוששות פיזית, חיזוק מערכת החיסון, שיפור הזיכרון וקונסולידציה של מידע, ויסות מטבולי והורמונלי.

סקירת 2 מחקרים עדכניים:

מחקר 1 – “מבנה השינה והסיכון להתפתחות דמנציה בקהילה” https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28835407/

מטרת המחקר הייתה  לבחון את הקשר בין מאפייני השינה (כל שלבי השינה השונים) לבין הסיכון להתפתחות דמנציה ומחלת אלצהיימר.

שיטות:

– המחקר כלל 321 משתתפים (גיל ממוצע: 67 שנים) מתוך מחקר Framingham Heart Study.

– המשתתפים עברו בדיקת פוליסומנוגרפיה (PSG) בין 1995-1998.

– זהו מחקרה עוקבה למשך כ-19 שנים לזיהוי מקרי דמנציה.

תוצאות עיקריות:

1. 32 משתתפים פיתחו דמנציה (24 מתוכם אלצהיימר) במהלך תקופת המעקב.
2. נמצא קשר בין אחוז נמוך יותר של שינה עמוקה (שלב 3) ובין סיכון מוגבר לדמנציה.
3. כל ירידה של 1% בשינה העמוקה הייתה קשורה לעלייה של 27% בסיכון לדמנציה.
4. לא נמצא קשר מובהק בין שלבי שינה אחרים (כמו REM) לבין הסיכון לדמנציה.

מסקנות:

– אחוז נמוך של שינה עמוקה עשוי להיות סמן מוקדם או גורם סיכון להתפתחות דמנציה.

– הממצאים מדגישים את החשיבות של שינה עמוקה בבריאות המוח.

יש להדגיש כי המחקר מראה קשר, אך אינו מוכיח סיבתיות ישירה בין שינה עמוקה מופחתת לדמנציה. המחקר מציע כי שיפור איכות השינה העמוקה עשוי להיות אסטרטגיה אפשרית למניעת דמנציה. נדרש מחקר נוסף לאישוש הקשר הסיבתי.

המחקר השני

מחקר זה בחן את הקשר מהכיוון ההפוך. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35365609/

“ההשפעות של מחלת אלצהיימר (AD) על איכות השינה.”

• ממצאים עיקריים:
  • מחקרים פוליסומנוגרפיים (PSG) מצביעים על קשר בין הפרעות שינה ו-AD, אך הקשר הזה לא הוכח באופן מלא.
  • המחקר הנוכחי ערך סקירה שיטתית וניתוח מטא של ההבדלים ב-PSG בין חולי AD  לבקרה בריאה.
  • נמצא כי חולי AD סובלים מ:
    • ירידה בזמן השינה הכולל, יעילות השינה, אחוז השינה בשלב גלים איטיים (SWS) ושלב  4, שלב החלומות.
    • עלייה בזמן ההרדמה, זמן הערות לאחר תחילת השינה, מספר ההתעוררויות והשהיה בכניסה לשלב REM
  • ירידה ב-SWS ו REM קשורות באופן משמעותי לחומרת ההפרעה הקוגניטיבית בחולי AD.
  • נצפו גם שינויים ברכיבי התדר באלקטרואנצפלוגרם (EEG) ובספינדלים של השינה ב-AD. הראיות התומכות בשינויים אלו היו מוגבלות.
• מסקנות:
  • השינה נפגעת ב-AD עם עלייה במדדי הערות וירידה ב-TST, SWS ו-REM ביחס לבקרה.
  • הירידה ב-SWS ו-REM קשורה למידת ההפרעה הקוגניטיבית.
  • שינויים ברכיבי התדר של EEG, כגון ספינדלים של השינה, עשויים להיות ביו-מרקרים רלוונטיים לאבחון AD . עדיין הרגישות והספציפיות שלהם צריכות להיות מוגדרות בבירור.
  • השינויים הקשורים ל-AD בשינה הם מטרות פוטנציאליות להתערבות טיפולית מוקדמת שמטרתה שיפור השינה והאטת הירידה הקוגניטיבית.

לסיכום

על פי 2 מחקרים אלו, קיים קשר בין חוסר בשינה עמוקה ודמנציה בשני הכיוונים. ניתן לומר שאימוץ הרגלי שינה טובים משפר לא רק את איכות השינה שלנו: בנוסף לכך, הוא יכול לתרום לבריאות המוח, לשיפור התפקוד הקוגניטיבי ולאיכות חיים טובה יותר בטווח הארוך.